יום שלישי, 8 בפברואר 2011

על תורת המלך וקריית ארבע

"ועל כל פנים אנחנו למדים שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם (ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים כאשר גם הם ניזוקים)". הערה מ"ו: "ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם (בדומה לבן סורר ומורה שנידון על שם סופו)... הילדים הללו לא יהיו עם קיום, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום; ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו." עמוד ר"ז – ספר תורת המלך

הכתבה על הוצאת צו מעצר לרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע עוררה אצלי סקרנות טבעית וככל שקראתי יותר על "תורת המלך" – הספר שבגינו כבוד הרב נקרא לחקירה וסרב לבוא כי למה מי אנחנו שנגיד שהוא אולי צריך לענות על כמה שאלות - מהר מאד התפתח אצלי הזעם הפנימי שיש בי עוד מהימים ששירתי בתור חובש קרבי בשריון והייתי מוצב עם הפלוגה בעיר ההזויה הזאת.

לפני הספר, למרות שאני לא אוהב או נוהג לדבר על זה ובטח לא לכתוב על זה אני לא מצליח להתנתק מהזיכרונות. אני לא אשכח את ההקפצה הראשונה שלנו, עם הג'יפ של המ"פ, אל אירוע זריקת אבנים בפאתי העיר על מה שנקרא ציר המתפללים - הדרך המובילה בין קריית ארבע דרך השכונות בחברון אל מערת המכפלה - דרך שמוגדרת כשטח צבאי סגור שנפתח (תחת אבטחה בלבד) למתפללים בחגים וימי קודש כאלו ואחרים, על כן שמו, ציר המתפללים. אני חושב שזו הייתה ההקפצה הראשונה שלי לאירוע מאז שהצטרפתי לפלוגה לחובש, התרגשתי וציפיתי לגרוע מכל, תמונות של מלחמה, דם, ותחושת גבורה הציפו אותי במהלך הנסיעה בג'יפ הצפוף. כשיצאנו מהג'יפ, או יותר נכון פרקנו ממנו, גודל ההפתעה שלי הייתה כגודלו של האגו הרב דב ליאור (מכה מתחת לחגורה, אני יודע, אבל זה כיף), על הציר היו חמש נערות בנות 12-16, מדריכה עם חניכות מאחת האולפנות או משהו של קריית ארבע. זריקת האבנים המדוברת הייתה הן, ועל מי הן זרקו אבנים? על תושב חברון ערבי כמובן שהפשע שלו היה לעבור בצמוד לדרך. אחרי שהוא ברח הן המשיכו לזרוק את אבני השנאה שלהן על בתים סמוכים לדרך. הן אמרו לנו "זה המקום שלנו, הוא צריך להבין שאסור לו לעבור פה". גם לכן אסור להיות פה.

הרגשתי אבוד, מבולבל, נבגד, אני אמור להגן עליהן, להיות חייל ולבצע את התפקיד שלי והן רק מעוררות שנאה וכאב בעולם. מאז התמונה, מנקודת המבט הצנועה שלי, על קריית ארבע ותורת הכאב והשנאה שמופצת שם דרך הרבנים, המורים, המדריכים וההורים אל הילדים רק נהייתה יותר ויותר כואבת וברורה עם כל הקריאות הדומות אל הציר, שהלכו והצטברו כמו...כמו...וואלה כל מטאפורה שעולה לי בראש רק נשמעת כמו בדיחה ביחס למציאות שהייתה כואבת. באמת. ילדים עם כיפה שזורקים אבנים ומכים אישה מבוגרת שמחזיקה תינוק ביד זה גורם לך לשאול הרבה שאלות. עצם העובדה שנקראתי לעצור את זה כדי "להגן" על היהודים שגרים בקריית ארבע רק העצימה את תחושת הבגידה והכאב. כבר לא האמנתי ברעים וטובים ולקח לי המון זמן להשלים עם זה מאז ולראות את עצמי כיהודי שוב. כי אותי לימדו להאמין ב"אהבת לרעך כמוך" שה' אחד, הכל בו והוא בכל ועם נבחר או לא עם נבחר, כולנו בני אדם וכולנו ילדים של הבורא.

עיינתי מעט בקובץ מרתק שנקרא "משנה תורת המלך – קובץ מאמרים בעקבות הספר 'תורת המלך' כולל תקציר הספר ונספחים" בעריכת יוסף פלאי (למי שלא רוצה לעקוב אחר הלינק – בקיצור, עוד רב ששונא ערבים, מסית לרצח ויש לו היסטוריה של סירוב להגיע לחקירה שתומך בספר ולקח חלק בכתיבתו). אתם מוזמנים לעיין בקובץ גם בלינק הזה מתוך האתר המרתק גם כן של ישיבת 'עוד יוסף חי'.

על כמה דברים שהרב יוסף פלאי כותב אני מוכרח להגיב פשוט כי זה מפריע לי כבן אדם שאוהב בני אדם.

הרב מסביר: "באשר להתקפות כנגד הספר: אמנם קשה לבוא בטענות כלפי אנשים שלא זכו לגדול בעולם שומר תורה ומצוות אם אינם מבינים ומסכימים עם דברים הכתובים בספר... חשוב לומר שיש בתורה אמירה ברורה בנושאים של מוסר מלחמה – לצד בקורת נוקבת כנגד אמות מידה מעוותות הנוהגות כיום – אבל הדברים צריכים להאמר בכלים המתאימים לאזני ציבור השומעים, והספר תורת המלך לא נועד לכך. זהו חיבור הלכתי קלאסי שקהל-היעד העיקרי שלו הוא אנשים המצויים ב”אוהלה של תורה" ואינו פונה באופן ישיר לקהלים אחרים. "

אבל מה לעשות כבוד הרב, אתה חי בעולם שבו יש מלא מלא מלא דעות ומחשבות ואנשים ונקודות מבט. לגיטימי שתגיד שאני מבין דברים אחרת כי לא גדלתי באותו מקום שאתה גדלת, וכמו כן לגיטימי שאגיד שאתה גם לא מבין את ההתנגדות לספר שלך ושל חברך כי לא זכית לגדול בעולם בו כבוד האדם הוא ערך עליון. אמות המידה המעוותות בענייך מה הם? לשפוט חיילים שביצעו או חילקו פקודות לא חוקיות בעליל? כי בעיני אמות המידה של קריית ארבע הממשיכה לשבח את הרוצח ברוך גולדשטיין בקבר מפואר ומתופח גם כן קצת מפוקפקות.

חוץ מזה בעקרון אני מסכים ונראה לי שכל אחד יסכים איתי שדיון פתוח ואמיתי ב"מוסר המלחמה" שלנו כעם ומדינה, באופן שבו אנחנו הורגים אנשים אחרים, ביחס שלנו אל עמים אחרים - אלו שאתה קורא להם גויים, זהו הוא דיון מבורך ולגיטימי אבל זכותה של מדינת ישראל הדמוקרטית להגיד לך ולחברך כמו מורה בבית ספר: האופן שבו אתה בוחר לדבר הוא לא ליגיטימי. לקרוא להרג של ילדים בגלל מה שהם עשויים לעשות כשיגדלו זה לא ליגיטימי, זו גזענות, זו הסתה, זה סתם מעצבן כי זה לא נכון. כששוטר בא לדפוק אצלך ולקרוא לך לסדר אולי, אבל רק אולי, הוא מנסה להגיד לך משהו כזה. לא משנה מה קהל היעד העיקרי שלך.

הרב יוסף פלאי על "המושג הטמא של “טוהר הנשק”":

"...לגודל החרפה, צה”ל פועל על פי “קוד אתי” וכללי “טוהר נשק” מעוותים הלקוחים משדות זרים. פעמים רבות מופעלים כללים מחמירים של “מוסר” מעוות דוקא נגד החיילים שלנו. כתוצאה מכך, נשפך דם יהודי רב לשוא! כך למשל בשנת ה’תשס”ב נהרגו שלשה עשר מחיילינו ביום אחד, במהלך קרב בעיר ג’נין, כתוצאה ישירה מכך שצה”ל נמנע מלהשתמש בנשק כבד ובארטילריה בכדי שלא לפגוע באוכלוסיה אשר נתנה סיוע ממשי למחבלים ושימשה להם ‘מגן-אנושי’. ועוד, בשעת כתיבת שורות אלו עדיין נמשכת העמידה העלובה של ראשי המדינה בסוגיית גלעד שליט, ה’ ישמרהו, הסובל בשבי האויב בגלל המנעות מפעולות תקיפות ופשוטות – בעוד ראשי-הנחש של האויב הערבי יושבים לבטח תחת מחסה של ‘אוכלוסיה אזרחית’ ולועגים לנו בכל פה...."

- קוד אתי מעוות? לרצוח מתפללים עומד בקוד אתי לא מעוות? אני מזכיר לך את ברוך גולדשטיין, ברוך מרזל, עמי פופר, נחשון וולס, נועם פרידמן ועוד רבים אחרים מהטרור היהודי בישראל בעל כללי מוסר שהם דוגמא ומופת.

- המנעות מפעולות תקיפות ופשוטות – צריך להזכיר לך גם את נחשון וקסמן? מה אתה מבין בפעולות תקיפה פשוטות? אהה, רגע...סליחה, אתה אמרת :"עלינו לחתור לכך שלא תישאר תחת ידינו אוכלוסייה נכבשת לאחר כניעתה. אם הם בורחים מה טוב, ואם הם אינם בורחים להרוג בהם כל זכר" אז אולי אתה כן מבין בפעולות תקיפה פשוטות.

ולסיום אני מבקש להתייחס לדבריו של חבר נוסף, הרב ישראל אריאל שכותב במאמר התגובה שלו ל"התנגדות לתוכן הספר ולהסכמות שניתנו לו":

"...כאילו לא עבר עם ישראל שואה אכזרית זה לא מכבר, שם התגלתה החיה שבאדם, שהיא גרועה מכל חיה רעה ההולכת על ארבע על פני כדור הארץ.

וכאילו בארץ ישראל כבר אין זורקים אבנים על מכוניות בדרכים, כשהזורקים הם ערבים - מבוגרים וילדים - "חפים מפשע". גם אין משליכי בקבוקי תבערה על בתים וכבישים. וכאילו נעלמו הסכינאים, אשר בקריאת 'אללה אכבר' נועצים סכין ביהודי המהלך לתומו, ושאר רוצחי יהודים החיים בתוכנו וזוממים מזימות רצח להשמידנו."

הוא כותב גם:

"כידוע, טרם חדלו קריאות ההסתה במסגדים בטלויזיה ובמוסדות החינוך הערביים. כך גם האמנה של הפת"ח וחמאס שרירה וקיימת. אמנה זו קוראת להשמדת מדינת היהודים וקיום 'ג'יהד' נצחי של האיסלאם נגד ישראל ושאר העמים..."

וגם:

"אמור, יש מן הרבנים מי שכתב, שאין דעת חכמים נוחה מפרסום ספר בענייני מלחמה, והתמודדות בשאלת הריגת נכרי. הטוען כך כדאי שיעיין בסוגיא מפורשת בתלמוד הקובעת, שמצוה ללמד את הלכות המלחמה לדקדוקיהן, ולשנן אותם לכל ילד בישראל, כי כל ילד עתיד להתייצב לצבא, וכל נער נושא בידיו את שרביט המצביא, לפיכך, מלמד בישראל שאינו עושה כן עובר עבירה."

ועל זה יש לי רק לומר לכבוד הרב: אתה לא שם לב שאתה מצביע על 'הערבים' ואומר שהם מחנכים את ילדיהם לשנוא ולרצוח אבל עושה בדיוק בדיוק אותו הדבר במעטה מצטדק של "הלכה". זה בדיוק הטיעון שלהם לא?

"החיה שבאדם שגרועה מכל חיה" כפי שקראת לזה קיימת כנראה בכל אדם, השאלה היא רק את מי אתה מטפח? את האדם או החיה? במי אתה בוחר? איזה קול אתה משמיע?

באהבה ובשלום הנחלתנו,

שלום ואהבה

סול ארז - בן-אנוש, אמן, מורה, סטודנט, מטפל, אזרח מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית